בארגונים במגזר הציבורי, תהליך הרכש דומה בדרך כלל לתהליך בארגונים במגזר הפרטי – אך עם כמה הבדלים חשובים. מכיוון שהאנשים המעורבים מטפלים בכספי ציבור, הם בדרך כלל חייבים לפעול על פי עקרונות קפדניים במהלך תהליך הרכש. ניתן להתייחס לעקרונות אלו כקוד התנהגות אתי המחייב את עובדי הציבור באחריות לרכישות שלהם. חלק מהעקרונות עשויים להועיל גם לארגונים במגזר הפרטי.
העקרונות משתנים במידה מסוימת בהתאם לארגון. להלן שבעה מעקרונות הרכש הנפוצים ביותר בארגונים במגזר הציבורי:
תמורה לכסף: על הארגון לנהל כספים בצורה יעילה וחסכונית בעת רכישת סחורות ושירותים. זה עשוי לכלול ביצוע ניתוחי עלות-תועלת והערכות סיכונים. ראוי לציין כי עלות נמוכה אינה בהכרח שווה ערך רב יותר; מאפיינים כגון איכות ועמידות משפיעים גם על הקביעה אם הרכישה מייצגת תמורה לכסף.
הוגנות: רכש לא אמור לספק יחס מועדף ליחידים או לספקים. יש להעריך את כל ההצעות בצורה אובייקטיבית, על סמך עד כמה הן עונות על צרכי הארגון.
תחרות: ארגונים צריכים לחפש הצעות תחרותיות מספקים מרובים, אלא אם יש סיבות ספציפיות לא לעשות זאת, כגון ספק יחיד שבו המוצר או השירות זמינים רק מספק בודד.
יעילות: תהליכי רכש חייבים להתבצע ביעילות כדי לעזור למקסם את הערך ולמנוע עיכובים.
שקיפות: ארגונים צריכים להנגיש מידע רכש רלוונטי לכולם, כולל לציבור וגם לספקים. יש לשמור על סודיות המידע רק כאשר יש סיבות חוקיות או תקפות אחרות לעשות זאת.
יושרה: מי שעוסק ברכש ציבורי צריך תמיד לשאוף להיתפס כאמין, אמין, ישר ואחראי. יש להשתמש בכספים למטרה המיועדת ולטובת הציבור.
אחריות: אנשים המעורבים בתהליך הרכש אחראים על מעשיהם והחלטותיהם. הם נדרשים לדווח במדויק על פעילויות רכש, כולל כל שגיאה.
